“הקרב נגמר – אבל משהו בי לא חזר איתי”
עבור חיילים ולוחמים ששבו מזירות קרב, החזרה הביתה לא תמיד מביאה עמה הקלה. יש רגעים בהם נדמה ש”הכול חזר לקדמותו” – אבל בפנים, משהו נשאר תקוע.
מראות לא מרפים, תחושות מציפות פתאום בלי הכנה, הגוף דרוך, והלב – לעיתים קהה, ולעיתים מוצף.במאמר זה נכיר את שיטת TAT, שיטה טיפולית עדינה ועוצמתית, שיכולה לסייע לרבים לעבד את הטראומה בלי לפתוח הכול מחדש, ולחזור בהדרגה לתחושת שקט פנימי, יציבות רגשית וחיים שלמים יותר.
הלחימה מותירה לא רק זיכרונות, אלא גם חוויות רגשיות לא פתורות. חיילים רבים מדווחים לאחר השירות או המילואים על:
וזה מובן – כי הטראומה לא תמיד נמצאת בזיכרון. לפעמים היא חקוקה בגוף, בחושים, בתגובות, או במערכות יחסים.
אצל רבים מהחיילים, ובמיוחד לוחמים, יש מנגנון חזק של “אני שורד”, “אני ממשיך הלאה”, “לא מתפנקים”. הדיבור על טראומה נתפס כחשיפת חולשה – מה שמוביל להדחקה.אבל דווקא ההדחקה הזו יוצרת סבל מתמשך – כי מה שלא קיבל מקום – לא נרפא.וזו בדיוק הייחודיות של שיטת TAT:
לא חייבים לדבר הרבה. לא חייבים לשחזר. השחרור קורה דרך חיבור שקט ועדין, כמעט “עוקף מילים”.
TAT – ראשי תיבות של Tapas Acupressure Technique – היא שיטה שפועלת דרך:
השיטה פותחה כדי לאפשר גישה לרובד הלא-מודע, למקומות שבהם נשמרים זיכרונות וחוויות, גם כאלה שאין להם מילים.הייחוד של TAT:
טראומות מלחמה הן טראומות מורכבות – הן כוללות פחד ממשי לחיים, אובדן, רגשות קשים, אשמה, בלבול. החייל שלחם לא תמיד יודע איך “לחזור לעצמו”, כי בעצם – הוא השתנה.שיטת TAT מאפשרת:
א׳, לוחם מילואים, הגיע אליי לאחר חודשים של חוסר שינה, דריכות גבוהה וקושי להרגיש קרוב לבת הזוג.
הוא אמר: “אני לא יכול לדבר על מה שהיה שם. אני רק יודע שאני כבר לא מי שהייתי.”במהלך מספר מפגשים בשיטת TAT, בלי לפרט את הסיפור במילים – הוא חווה:
הוא עצמו סיכם: “הראש שקט יותר. ואני מתחיל להרגיש שוב בבית – בתוכי.”
טיפול רגשי הוא לא סימן לחולשה – הוא צעד של אומץ.
שיטת TAT מאפשרת לעשות את הצעד הזה בלי להילחם בעצמך. היא מזמינה אותך לעצור לרגע, להקשיב פנימה, ולהתיר בעדינות את הקשרים של הכאב.
מרחב ריפוי רגשי לחיילים, מילואימניקים ובני משפחותיהם.